צפון קירגיזסטן – מעבר ג'יפים בהרים וקניונים עוצרי נשימה

חיבור בין מזרח ומערב על פני מרחבים עצומים….. מהי דרך המשי?

דרך המשי היא רשת עצומה של נתיבי מסחר שחיברו בין מזרח אסיה ודרום אסיה לחלקים מהים התיכון, צפון אפריקה ואירופה. היא  השתרעה מהעיר העתיקה צ'אנג'אן במה שהיא כיום שיאן, סין, ועד לים התיכון, וחוצה דרך כמה מהאזורים הנידחים ביותר בעולם. דרך המשי לא הייתה נתיב אחד אלא שבילים רבים ושונים ששימשו סוחרים שונים בזמנים שונים. מסלולים אלו שימשו מדיום לחילופי תרבות ולמסחר עבור סוחרים שמחליפים סחורות, סיפורים, ותרבויות בערי נווה מדבר כמו קשגר, טורפאן וסמרקנד.

בדרך זו, הקשורה בשמם של אלכסנדר מוקדון ומרקו פולו, של ההונים ושל המונגולים, של צבאות ערב וצבאות מונגוליים, של שבטים סקיתים, טורכמנים, הונים ואריים – עברו שיירות גמלים עמוסות בדי משי, תבלינים, עצים מיוחדים וג'ייד והוחלפו ברעיונות כבודהיזם, ציורי קיר ופסיפסים, "מדרסות ארבעת האיוונים" ואיסלאם, ובמוצרים כמו אטריות וגלידה, תמרים וצימוקים, דבש וסילאן, ומוצרי כותנה. דרך מסחר חשובה זו חוצה מדבריות אינסופיים וקיצוניים, פסגות הרים גבוהים ומושלגים ומעברי הרים פרוצים לרוח וחסרי חמצן, ומקשרת מזרח ומערב. במקום בו פוגש המזרח את המערב.

אלף השנים האחרונות במרכז אסיה התאפיינו בשינוי והתאמה דרמטית. לאחר פירוק האימפריה המונגולית, חוותה מרכז אסיה תקופה של חוסר יציבות פוליטית, כאשר כובשים רצופים מתחרים על השליטה באזור. זה לווה בהתיישבות של אוכלוסיה שבטית-נוודית גדולה ומפוזרת ובהתייצבות של דרכי מסחר החוצות יבשות. בתקופת זו ראתה מרכז אסיה מיזוג ייחודי של השפעות תרבותיות משכנותיה, שהביא לנוף תרבותי עשיר ומגוון.

יושבי האזור החלו לפתח זהויות אתניות עצמאיות וליצור אט-אט הגדרות של עמים נפרדים. רוב הקבוצות האתניות היו בעלות עבר היסטורי משותף – צאצאים לשבטים נוודים, שהבולטים שבהם היום הם הקזאחים, האוזבקים והקירגיזיים. עם הגעת רוסיה הצארית במאה ה-19, שורטטו כאן לראשונה (ובאופן שמשמש אותנו עד היום) הגבולות.

הכוחות הרוסיים הצאריים נתקלו במגוון מגוון של עדות אתניות באזור, כולל קזחים, אוזבקים, קירגיזים ואחרים. כשהכוחות הצאריים ביקשו להשיג שליטה באזור, הם עודדו את פיתוח הזהויות האתניות השונות ועודדו יצירת הגדרות אתניות נפרדות. זה הוביל בסופו של דבר לתחושה גדולה יותר של ייחוד ואוטונומיה בקרב הקבוצות האתניות השונות, שהובילה בסופו של דבר להתפרקות האימפריה הצארית לאחר המהפכה הבולשביקית. עם הזמן, זה הוביל לחילופי תרבות גדולים ולצמיחה במסורות ובשיטות משותפות.

קווי ההפרדה הגיאוגרפיים בין אזורי המגורים העיקריים של אותן קבוצות מבוססים במידה רבה על גבולות ברית המועצות לשעבר. גבולות ברית המועצות, שהוקמו לאחר המהפכה, חילקו את המדינה ל-15 רפובליקות. לכל רפובליקה הייתה תרבות ושפה ייחודיים משלה, מה שהקל לזהות איזו קבוצת אנשים חיה באיזה אזור. לדוגמא, קירגיזסטן מאוכלסת בעיקר בקירגיזים אתניים, בעוד אזרבייג'ן מאוכלסת בעיקר באזרים אתניים. בנוסף, רוסים אתניים מפוזרים ברחבי ברית המועצות לשעבר והם העדה האתנית הגדולה ביותר ברבות מהרפובליקות המרכיבות אותה.

אתגר ההנהגה המקומית הראשונה היה גיבוש הזהות הלאומית לישות מדינית מודרנית. ישות מדינית המסוגלת, לראשונה בהיסטוריה, להתנהל בכוחות עצמה ללא חסות רשמית עליונה, לייצר שלד כלכלי שיצליח לקיים את תושביו, לבסס משטר דמוקרטי ולהיפטר בהדרגה מהסממנים החשוכים שהתנהלו לפיהם בתקופה הסובייטית.

הם הקימו מערכת משפטית מאוחדת, יצרו מטבע לאומי ובנו תשתית לאומית מאוחדת כמו מסילות ברזל, כבישים ונמלים. הם גם יישמו רפורמות בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה. הם גם קידמו פעילות תרבותית ועודדו את התפתחות המסחר והתעשייה. לבסוף, הם תמכו בהקמת צבא לאומי כדי להגן על האינטרסים של האומה.

המדינה הקירגיזית הצעירה חוותה חבלי לידה קשים, שהובילו את תושביה לשתי הפיכות: הראשונה, "מהפכת הצבעונים" (2005) בעקבות חשדות להטיית הבחירות לפרלמנט, וזו הביאה לסילוקו של נשיא המדינה אסקר אקייב. והשנייה, "ההפיכה העממית הקירגיזית" (2010) שבמהלכה התרחשו הפגנות ועימותים אלימים עם כוחות הביטחון הקירגיזיים,

הקירגיזים הפילו את ממשלתם עקב חוסר שביעות רצון מהשחיתות והמדיניות הכלכלית של הממשלה. שתי ההפיכות הביאו לשינויים בהנהגת המדינה ולכינון חוקה חדשה.

למידע נוסף על טיול מרגש לחבל הארץ הפראי והמרגש של צפון קירגזיסטן לחצו כאן>>